חב' נווה גד בע"מ נ' אייזברג את שין בע"מ ואח'

החלטה

1.בפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט קמא מיום 23.5.11 אשר אישר עיקול שהטילה המשיבה אצל המבקשת, בסך של 276,454 ₪ קרן, וחייבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪ .

2.תמצית הרקע העובדתי להחלטה, התקשרות בין המבקשת יחד עם חברה אחרת לבין שלושה קבלני משנה, ובכללם המשיבה הפורמאלית, לביצוע עבודות קבלניות שהמבקשת התחייבה לבצען ובמסגרת שני הסכמים, הסכם לפיתוח ציבורי והסכם לפיתוח פרטי.

ביום 27.7.08 התקבל אצל המבקשת צו עיקול זמני בגין כספים המגיעים למשיבה הפורמאלית עקב עבודות שביצעה על פי ההסכם הציבורי, וזאת ע"ס של 135,661 ₪ . הצו ניתן לפי בקשת נושה של המשיבה הפורמאלית.

ביום 16.10.08 המחתה המשיבה הפורמאלית את זכותה לקבלת הכספים לחברה אחת שנכללה בין קבלני המשנה.

ביום 20.11.08 התקבל אצל המבקשת צו עיקול זמני, ע"ס 497,603 ₪ על כספים המגיעים למשיבה הפורמאלית בגין הסכם הפיתוח הפרטי, ועתה לטובת המשיבה.

לאחר שהמבקשת השיבה כי אינה מחזיקה בכספים נדרשה המשיבה לאישור העיקול.

3.בין הצדדים הושג הסדר דיוני לפיו השאלה שנותרה להכרעה בפני בית המשפט קמא הינה "האם..היה הצדק סביר בתשובת המחזיקה שהיא אינה מחזיקה בכספים המגיעים למשיבה, במועד הטלת העיקול".

בית המשפט קבע כי ביום הטלת העיקול הגיעו כספים למשיבה הפורמאלית, אולם בהתחשב בעיקול הקודם שעוקל ולאחר קביעת השיעור היחסי של סכומי העיקולים, קבע בית המשפט שאכן יש לאשר את העיקול ובהתייחס לאותם סכומים שפורטו לעיל.

4.המבקשת טוענת כי סיכויי הערעור טובים. בין השאר נטען על ידי המבקשת כי בית המשפט התעלם מההלכה בעניין המועד הקובע בהתנגשות בין המחאת זכות לעיקול, כך גם העניק סעד למשיבה שלא התבקש על ידה והיא אף לא עתרה לו. עוד טענה לשאלת עצם קיומו של חוב נטען כלפי המשיבה הפורמאלית.

עוד טענה המבקשת כי בחינת מאזן הנוחיות מצביע כי אם ישולמו הכספים למשיבה, וערעורה יתקבל לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו וזאת לאור מצבה הכלכלי של המשיבה.

5.המשיבה טוענת כי סיכויי הערעור קלושים וכי קביעת בית המשפט מתייחסת לכספים שלא נכללו בהמחאת הזכות, וכי בכל במקרה אין יסוד לנטען על ידי המבקשת בכל הקשור למאזן הנוחיות.

6.הלכה היא כי תובע שזכה בתביעתו זכאי ליהנות מפרי זכייתו,כשאין בהגשת ערעור כדי לפגוע בזכות זו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי,התשמ"ד 1984) על המבקש את עיכוב הביצוע להוכיח שני תנאים מצטברים: האחד כי סיכויי הערעור טובים, והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. שני תנאים אלו מקיימים יחסי גומלין ביניהם כך שבגבור האחד יפחת האחר [ע"א 7493/10 טנצר נכסים והשקעות בע"מ נ בנק כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ(לא פורסם 17.2.2011)]. מעת שעסקינן בפסק דין כספי הרי שהנטייה תהיה שלא לעכב את פסק הדין,למעט מקרים חריגים, הואיל וככל שהערעור יתקבל הרי שהסכום ששולם ניתן יהיה להישבון (ע"א 1623/10 סולל בונה בע"מ נ איברהים יונס סיעארה (לא פורסם 6.5.2010)).

7.טרם שנבחן את הנסיבות דנן נעיר כי בצדק טענה המשיבה בתגובתה כי הבקשה כללה פיסקאות אשר נראה כי על פניהן אינן קשורות לתיק דנן. ואכן, המבקשת לא התעלמה מכך, אולם במקום לפנות לבית המשפט ולהרשות לה להגיש בקשה מתוקנת בחרה על דעת עצמה להגיש בקשה מתוקנת. לא זאת הדרך אשר יבור לו מי שלא עיין בבקשה שהגיש לבית המשפט טרם הגשתה, והתגלה לו אשר התגלה.

16.די בבחינת מאזן הנוחיות על מנת לדחות את הבקשה.

ודוק, על מבקש עיכוב הביצוע להציב את התשתית העובדתית כי אכן לא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו, ולא על הצד שכנגד. כמובן שהצבת תשתית שכזאת מחייבת ברוב המקרים הגשת תצהיר. במקרה דנן, לא הוגש תצהיר על ידי המבקשת אשר שמה יהבה על חקירת מי מטעם המשיבה, חקירה מלפני זמן רב, אשר אין בה להציב את התשתית הנדרשת.

לעניין זה יש להוסיף, כי אכן ייתכן ולעיתים התשתית לטענה בעניין מאזן הנוחיות מצוייה במסגרת ההליך בפני בית משפט קמא, אולם מדובר במקרים חריגים ובמיוחד, ככל שמדובר על חקירות ועדויות, שאכן לא עבר זמן מאז החקירה ועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע. דהיינו, מי יתקע לידינו כי גם אם שרר מצב כלכלי זה או אחר בזמנו, עדיין מצב זה בתוקפו.

מנגד, המשיבה לא הסתפקה בהפניה להעדר תשתית אלא למעלה מהנצרך פירטה ובתצהיר את מצבה הכספי ואף צרפה אישור של רו"ח ועוד. אמנם המבקשת משיגה על "הוכחות" אלו אולם כפי שנאמר עליה להציב את התשתית בדבר חוסר יכולת ולא על המשיבה בדבר יכולת.

מכל מקום מעיון בתגובת המשיבה על נספחיה, לא שוכנעתי כטענת המבקשת אלא הפוך מכך.

17.הנה כי כן מדובר בחיוב כספי שדרך כלל לא יעוכב ביצועו.